את האהבה הזאת אי אפשר להפסיק

 

רוברט נייט היה הראשון. הוא שר ב-1967 את השיר Everlasting Love. כמו זמר שלא רוצה באמת להתבלט, הוא פינה את הרחבה לצליל הFאנקי הרך של אותה תקופה. יש כאן אפילו פסנתר.

שנה אחריו באה להקת Love Affair. היא אמנם הוסיפה כלי נשיפה, קולות רקע והרבה התלהבות ואורות נוצצים, אבל נדמה שהיא כיוונה בכלל אל חובבי הרוקנרול, אלה עם המכנסיים המתרחבים והחולצות המשובצות.

Town Criers האוסטרלית רצתה גם היא, ב-1968, לשים את ידה על השיר. גם אם צליל המאפיין את העיר מלבורן – אטי יותר? רגוע? – אפשר לומר שהיא היתה אחת מאלה שניסו לתפוס אותו.

ואז באה ניקולטה, עם גרסה צרפתית מלודרמטית, מעט צעקנית, אבל שובבה בדרכה.

עברו כמה שנים, וב-1974 בחר קרל קרלטון לחדש את הלהיט. הוא חיבר בין הגרסה של נייט והגרסה של Love Affair ויצר משהו המזכיר מעט בקולו את זה של סטיבי וונדר הצעיר.

שנות ה-80 הובילו את השיר הזה אל כיוונים אחרים. סנדרה, קיסרית יורופופ גרמנייה, ליטפה אותו בהררי קיטש מסונתז (שימו לב לקליפ בהשראת אדם וחווה) וטרפה את כל הקלפים. היא אמנם השחיתה כל זכר למקור, אבל לפחות החזירה את השיר לקהל שכנראה לעולם לא היה מכיר אותו בדרך אחרת.

"יו-2" עשתה את זה באופן צנוע יותר. גרסה שלה, בסגנון טרום-פומפוזי של בונו, הופיעה כבי-סייד של הסינגל All I Want Is You.

 

*

אל תקנה לי ורד

דידי בן עמי, ששמה הפרטי הוא בכלל ורד, תתחרה השבוע ב"שבוע הוליווד" בשלב המוקדם של העונה התשיעית של "אמריקן איידול". האם היא תיכלל בין בין 24 המועמדים הסופיים?

 

*

בול בזמן

שירות הדואר הבריטי השיק בחודש שעבר סדרה של  בולים שעל כל אחד מהם עטיפת תקליט. מתי בישראל?

 

*

יכול להיות שהייתם אתמול בהופעה של קובי פרץ – אבל כמה זמן לא שמעתם את השיר הזה?

 

*

איך אפשר בלי ביזאר?

פלייבוי כזה עוד לא היה. אפילו שרה פיילין תסכים