אתמול, אחרי ארוחת הצהריים ולפני האספרסו של ארבע, כתבתי את השיר השבועי. סקופ: זה היה בזמן העבודה. עוד סקופ: אכלתי תפוח בין השורות. הגשם כבר הפסיק באותן דקות, אבל הוא בכל אופן לא שימש השראה הפעם. גם לא השמים האפורים שהתקרבו אל הקרקע. ניסיתי לכתוב בסגנון אחר, לשמור מרחק מהמלים בלי לברוח יותר מדי. האם הצלחתי?
כבר אין סיבה לשמוע לא
הגיע זמן לצאת מהמחבוא
היום הזה מוקדש כולו
לשנינו
היו לנו שתיקות גדולות
ימים קרועים של שאלות
החלפנו גם הרבה קללות
בינינו
אבל גם גוף שמתנתק
אינו שוכח לפנק
ולהסתיר את הספק
שלנו
דממה קוראת להתנשק
לתת הכל, להתחלק
אם לא אנחנו מי עוד יחבק
אותנו
*
בעוד חודשיים יצוינו 25 שנים למותו של דני קיי, שחקן, זמר, רקדן וקומיקאי יוצא דופן שנולד החודש לפני 99 שנים. פוסט מיוחד יוקדש לו כאן בקרוב מאוד. בינתיים זו הזדמנות להיזכר בשלושה דואטים נהדרים שלו
קייי והארי בלפונטה שרים בעברית את "הבה נגילה" ומתכוונים לכל מלה
קיי ולואיס ארמסטרונג שרים את When the Saints Go Marching In באהבה לגוספל
קיי ודיינה שור שרים את Tess's Torch Song מהסרט Up in Arms ולא מתייחסים לעצמם ברצינות יתרה
*
עוד לא מאוחר לעקוב אחרי "חיים של אחרים" גם בדף שלי בפייסבוק. מדורים יומיים מוזיקליים ישנים וחדשים יחכו לכם שם.

תגובות
את הסרטון של דני קיי עם לואיס ארמסטרונג ראיתי לפחות 300 פעם.
הכמויות של הכישרון והיופי שם מביאות לי עדיין דמעות לעיניים.