איפה הימים האלה, שבהם לשיר היתה נוכחות משמעותית בסרט קולנוע? הוא נכתב במיוחד בשבילו וליווה אותו לכל אורך הסרט. לפעמים זו היתה רק נעימת השיר, על רק גבעות והרים, בלי מלים אבל עם הרבה מאוד תוכן. אפילו אם השיר בצבץ במלואו רק בכותרות הסיום הוא נהפך למזוהה עם היצירה וברבות השנים גם יצר לעצמו חיים עצמאיים משלו.
דימיטרי טיומקין, מנצח ומלחין יהודי שהיגר מאוקראינה לארצות הברית באמצע שנות ה-20, הטביע את חותמו בהוליווד בכתיבת פסקולים למותחנים ("זרים ברכבת" בין השאר), דרמות (למשל "אלו חיים נפלאים") ומערבונים ("בצהרי היום" ועוד).
המלחין הראשון בתעשיית הסרטים האמריקאית שהלחין הן את שיר הנושא ואת הפסקול כולו ידע כיצד להכתיב את הטון. ב"ענק" למשל העוצמה התזמורתית בקעה מכל עבר. ב"הזקן והים", לעומת זאת, נשבה רוח עדינה, חרישית ונוגה.
ארבעה אוסקרים מתוך 22 מועמדויות. היקף יצירה שלא נתפס מבחינת העושר המוזיקלי שלו, רוחב היריעה והיכולת לנוע בין הסגנונות ולהצטיין בכל אחד מהם. בשירים שהלחין, וכך גם במוזיקה כולה, אפשר לשמוע עקבות של מסורת אירופאית קלאסית ותרבותית. הנה לדוגמה השיר The Green Leaves of Summer מתוך "האלאמו" שיצא ב-1960.
בתוך סרט מלחמה שמשחזר קרב שהיה בארצות הברית ב-1836 מופיעים צלילים שיש להם קשר למקום אחר, רחוק מכל בחינה. הם מתאזרחים בתוך מדינה חדשה, כפי שעשה טיומקין בעצמו, אלא שהזהות שלהם אינה חדגונית גם אחרי שכבר החליפו אותה כביכול. כך היה גם בעוד שיר מופתי שלו, The Ballad of High Noon שכתב עם נד וושינגטון והיה בסרט "בצהרי היום" מ-1952. השיר והפסקול זכו באוסקר.
הגיבור במערבון יוצא למשימה שברורה לו מלכתחילה. הוא בא למקום זר כדי להשיב בו את הסדר על כנו. אסור לו להיטמע שם, לא משנה כמה פיתויים יוצבו בדרכו. והם תמיד יופיעו, במוקדם או במאוחר, והוא תמיד יתגבר עליהם. כי אין לו ברירה. מחכות לו עוד משימות, במקומות אחרים שגם בהם זקוקים לו.
טיומקין, שנולד ב-1894 ומת ב-1979, היה במידה רבה כמו גיבור אותם מערבונים. כמה דקות לפני שהשמש תשקע הוא מיהר לעלות על סוסו ודהר על מעבר לאופק. כי לא היתה לו ברירה. חיכו לו עוד משימות, במקומות אחרים שגם בהם היו זקוקים לו. אפשר היה לסמוך עליו. הוא תמיד מילא אותן בהצטיינות יתרה.
מתוך "בצהרי היום"
מתוך "האלאמו"
מתוך "ריו בראבו"
מתוך "זרים ברכבת"
מתוך Town Without Pity
מתוך Wild is the Wind
כותב, קורא,עובד בעיתונות.
תגובות
מרתק ומלמד מעמיק ומעניין
שמח שנהנית. תודה רבה
איתמר, סחתין על סדרת החינוך. טיומקין היה בעיניי כוכב לא פחות מגיבורי הסרטים (אגב, התפלאתי לראות את שמו בקרדיטים של ריו בראבו, ממש לפני הקרדיט החותם של הווארד הוקס, עדות למעמדו. וקוריוז, ניגנו את נעימת החצוצרה שלו מתוך הסרט בפתיחה הרשמית של הסינמטק. היה מרשים למדי). ועוד תוספת: השירים שלו תפסו חיים עצמאיים כבר אז. הרוח היא פראית, עיר ללא רחמים, עלי הקיץ הירוקים. כל אלה היו להיטים מנוגנים בימי הרדיו של התקופה, ובצמרת מצעדי הפזמונים
שוב תודה. אני משתדל בכל שנה, בתקופה הזאת של הפרסים הגדולים, לגלות לעצמי עוד ועוד רבדים בפסקולים של סרטים מן העבר