יותר משש שנים עברו מאז מותו של סטיג לרסון והסופר השבדי המנוח ממשיך לסקרן את ציבור הקוראים. השבוע תראה אור בסקנדינביה ובצרפת האוטוביוגרפיה "Millennium, Stieg and Me" שכתבה אווה גברילסון שהיתה בת זוגו. בין השאר היא מספרת שם כי בכוונה להשלים את כתיבת הספר
הרביעי בסדרת "מילניום" שלו שזכתה להצלחה גדולה ברחבי העולם. כתב היד של הספר הרביעי כולל כ-200 עמודים ולדברי גברילסון בכוונתה להשלים אותו כי "סטיג ואני נהגנו לכתוב ביחד".
גם בהוליווד אוהבים מאוד את יצירתו של לרסון ורואים בה מכרה זהב, בעיקר לנוכח ההצלחה חסרת התקדים של ספריו בארצות הברית שבה לא נוטים לקבל בזרועות פתוחות ספרות זרה. בהמשך השנה אמורה לעלות הגרסה הקולנועית האמריקאית לספר "נערה עם קעקוע דרקון" של סטיג לרסון. רוני מארה, המגלמת את ליסבת סלנדר, חשפה את דמותה על שער הגיליון החדש של המגזין "W" שיצא בימים אלה. דייוויד פינצ'ר, הבמאי, כבר הבטיח שהסוף ישתנה כדי להפתיע את אלה שקראו את הספר.
*
הנעל שדרכה בשלולית
לא ידעה לאן היא נכנסת
יוצאת וחוזרת, צריך להחליט
כשהנשמה מהססת
אל תישאר במקום
שבו אתה תקוע
מותר לך לחלום
גם אם הסוף לא ידוע
יש כל כך הרבה תמרורי אזהרה
איך תמצא את הכיוון הנכון
רוח נושבת, אש מבעירה
וצריך לצבור ביטחון
אל תישאר במקום
שבו אתה תקוע
מותר לך לחלום
גם אם הסוף לא ידוע
מעבר לכל החומות והמגדלים
אחרי שיירד הבוץ
תלמד לנסח את המלים
תגיע לאן שתחפוץ
אל תישאר במקום
שבו אתה תקוע
מותר לך לחלום
גם אם הסוף לא ידוע
נראה לי מוזר שהיא תמשיך את הספר שלו… כאילו בגלל שהיא מכירה אותו היא יכולה לכתוב כמו שהוא היה רוצה? לא נראה לי :S
היא מנסה להחזיר לעצמה משהו ממה שנשדד ממנה. בגלל החוק המטופש בשבדיה, שלא מכיר בידועה בציבור, היא נושלה מירושת המיליונים שהוא השאיר אחריו ולא קיבלה גרוש. על הכול השתלטו אביו ואחיו. היא גם לא מקבלת גרוש מהתמלוגים על הספרים שפורסמו בחייו. אבל היא הצילה לעצמה את המחשב המשותף, שלהם שהכיל את כתב היד, ועכשיו עם הספר שלה ועם הספר החדש שלו היא בכל זאת תקבל משהו לחשבון הבנק שלה.
ראיתי, בקושי רב, את הסרט (השבדי) הראשון על הנערה עם קעקוע הדרקון, והוא זכה אצלי לציון "נסבל". בסרט השני נשברתי לקראת האמצע, ובשלישי לא הצלחתי להישאר ער די זמן כדי לחוות דיעה מעמיקה.
קשה מאד להעתיק את יצירתו של לארסון לשפת הקולנוע ללא שינויים מעמיקים בעלילה, ואת זה השבדים לא רצו לעשות.
גם הטרילוגיה של לארסון היא, לדעתי הצנועה, רק בגדר "ספר טיסה" טוב, ולא יותר. השלישי גם לא מגיע לדרגה הזאת.
נדמה לי שאפסח על יצירתה של הגברת שלולת הירושה.