מה יאיר לפיד היה אומר על זה?

 

התגובה האוטומטית שלהם תהיה: בשביל מה בכלל אתה רואה את זה? כשתנסה להסביר שלא תמיד צריך לראות תוכניות של אנשים שחושבים כמוך או לקרוא מאמרים של עיתונאים שאתה מסכים עם כל מלה שלהם, יכנו אותך מזוכיסט וימשיכו הלאה.

 

התוכנית "אולפן שישי", המשודרת כבר שנים בכל יום שישי בשמונה בערב, לא היתה אף פעם עמוקה או מרתקת, למרות משבצת השידור היוקרתית והיותה מעין סיכום שבועי. אבל נדמה כי בהגשתו של יאיר לפיד היא צוללת אל מצולות הרדידות כמו מבקשת להוכיח כי יש מקומות נמוכים עוד יותר מים המלח.

 

ביום שישי האחרון , כחלק ממופע הבלהות השבועי של רוני דניאל, שודרה כתבה שהכין שהיתה מעין "סיכום מצב בסוריה" כהגדרת המנחה. במשך דקות אחדות, זמן שידור יקר, הוא הראה תמונות מסוכנויות ידיעות בזמן שירה באוויר משפטים מביכים בפשטנותם כמו "לצבא הסורי אין מודיעין". האוזניים חיכו לשמוע אותו מתאר גם שבמדינה השכנה אנשים הולכים על ארבע וגרים במערות. זה לא קרה, אבל יכול להיות שהוא ידבר על כך, בקול רועם, בכתבה הבאה.

 

רוני דניאל מעדיף כבר שנים לעבוד כדובר צה"ל אף על פי שמונה להיות כתב צבאי בערוץ 2. כל עוד מנהליו בערוץ מרשים לו לפעול כך הם מועלים בתפקידם לא פחות ממנו. הציבור כבר התרגל לדקלומים שלו בנושאי צבא שמתאפיינים בהיותם חסרי כל ביקורת בנוגע לגוף שהוא מסקר. אבל ממתי הוא גם נעשה "מומחה" לענייני המזרח התיכון? אם למערכת "אולפן שישי", שכוללת עורך ומערכת העובדים על התוכנית במשך שבוע שלם, היה חשוב כל כך לדבר על המתרחש בסוריה, מדוע לא הביאו מומחה לאולפן? לא, זה לא צריך להיות סגן אלוף במילואים שמלמד בבינתחומי ומתבל את משפטיו במלים בערבית. לא חסרים מומחים אחרים, בהירים ומאירי עיניים, שיספקו מבט רחב ולא חד ממדי כמו רוני דניאל.

 

יאיר לפיד נוהג בשנים האחרונות, במידה רבה של צדק, למתוח ביקורת על מערכת החינוך. אלא שאת הסטנדרטים שהוא דורש ממנה הוא צריך גם לדרוש מעצמו ומהאנשים שסובבים אותו ב"אולפן שישי". התקשורת בישראל השתנתה ללא הכר בעשור האחרון. בניגוד למה שרבים, גם אלה העובדים בה, נוטים לחשוב, קרו בה גם הרבה מאוד דברים טובים. היא פתוחה יותר, ביקורתית יותר ומסקרת נושאים חברתיים שלא היה להם כמעט אזכור בעיתונים היומיים ובטלוויזיה עד סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. 

 

אנשי "אולפן שישי" נדמים בכל שבוע מחדש למועדון סגור שלא מוכן להודות כי המציאות היא אחרת מזו שהם רואים לנגד עיניהם במבט המצומצם והיהיר שלהם על המדינה ועל העולם. פרט להיותם גברים המשוכנעים כי רק הם ובני מינם מתמצאים בנושאים "חשובים" כמו צבא ופוליטיקה, הם גם אינם מבינים שסדר היום השתנה. תוכנית המעוניינת לסכם את השבוע ולספק הצצה קרובה ומקיפה יותר אל מה שהתרחש בו, לא יכולה להישען על גורמים יחצניים המכתיבים אותה ועל כתבות מוזמנות מראש. עוד כתבה על יחידה "סודית" בצה"ל? עוד כתבה על רופאים ישראלים שטסו במיוחד לניתוח מסובך במדינה "נידחת" באפריקה כשגרירים של רצון טוב? עוד כתבה "אופנתית" באיחור של יובל על טוויטר, או שוק מחנה יהודה בירושלים, או זמרים ים תיכוניים המופיעים בקיסריה?

 

אולי די!