הסיקור של רוב כלי התקשורת בעניין האשה בקריית גת שלדבריהם "עודדה בני 13 לקיים איתה יחסים" הוא חרפה שלא תיאמן.
בעוד הם , בעיקר הצהובונים, מצביעים על כך שרשויות הרווחה התעלמו ממנה אף על פי שידעו עליה, הם עצמם אלה שמתעלמים ממנה, הופכים אותה לקורבן בעל כורחה, לנאשמת ללא יכולת להתגונן.
צמאים לדם ולקוראים הם משתמשים בכל הדעות הקדומות שברשותם, מציבים אותה יחידה מול רבים, מציגים אותה, בתיאורים מופרכים עליה, בתצלומים כביכול חושפניים שלה, כמסוכנת רק משום חולשתה, רק בגלל השמועות שהפיצו עליה הורים חסרי רגישות לחלש ולאחר. עוד שנייה כבר יזמינו טור מיוחד מאת נינט טייב, בת המקום, לספר על "קריית גת האחרת" או משהו כזה.
צריך לעצור את זה כבר עכשיו. כלי התקשורת אוהבים סיפורים כאלה, המתרחשים בפריפריה, כאן למשל בדרום – הרחוק! – כי הם מספקים בשבילם הרבה מאוד צבע.
בעשותם זאת הם מועלים בתפקידם, לדווח על מקרים שהיו באמת, לא על סיפורי אלף לילה ולילה, להציב סימני שאלה, מחסומים וסייגים לפני שמזדרזים לשפוט כך אשה, או כל אדם אחר, שאינם יכולים לעמוד לבדם מול הורים המתנהגים כקבוצת ווטסאפ שיצאה משליטה.
״צמאים לדם״ הגדרת ולצערי הרב זהו תאור מדויק. התקשורת מספקת את הסחורה, כנראה. אחרת,הצופים היו מוחים ודורשים לעצור את המחול!