ראיתי את הסרט "להציל את מר בנקס"
שבו את וולט דיסני מגלם טום הנקס
והוא מפציר בפ"ל טרברס, בגילומה של אמה תומפסון
לעבד לקולנוע את "מרי פופינס", מבטיח שזה לא יהיה אסון
הסרט על יוצרת האומנת בעלת המטרייה השחורה
הוא קיטש שבהוליווד נחשב דבר שבשגרה
דביק כתות בר, מתוק כריבת חלב
צפוי כגל שנשבר, רדוד כנחל אכזב
ולמרות הכל התרגשתי, כמעט עד דמעות
בין השאר מסיפורם של האחים שרמן, שהזיזו הרים וגבעות
כדי לכתוב ולהלחין, להגיע אל פסגת היצירה
עד שטרברס תסכים שיצירותיהם לסרט הם אכן שירה
מלותיהם וצליליהם הביעו כל כך הרבה חום ואהבה
רגש ואמת בעולם שארובותיו ספוגות בטיפות אכזבה.
כעבור שבועות, מול הסרט "לשבור את הקרח",
לבי לא נמס, נסדק, התפורר או נהפך לרך
יוצריו אמנם התאמצו מאוד את המוסכמות לשבור
אך לא ממש העזו לזרוק את תכתיבי דיסני לבור
בשירים נצצו ניצוצות של הומור קוסם ומפתיע
אבל הביצועים היו ברובם תפלים, הרחק מהרקיע
עורך, סופר, משורר
אוי איתמר איזה קטע בדיוק ראיתי את הסרט והתרגשתי עד דמעות חושבת כמוך שיש לו חסרונות רבים אבל עבורי זה חלק משמעותי מהילדות שלי הרחוקה והשירים,אוי השירים….
ילדי חשבו שירדתי מהפסים ((: