הסקופ הגדול של אהוד יערי

רוב הפרשנים בטלוויזיה בישראל – בתחומים צבאיים, מדיניים, פוליטיים, צבאיים או מזרח תיכוניים – דומים לפרשני הספורט כאן. הם מסתכלים על המתרחש במגרש ולפי זה משנים את דעתם
הם אינם מבינים יותר מהתושבים בבית. יש פשוט מישהו בערוץ כלשהו שנתן להם מיקרופון ובמה
הדבר בולט כמובן יותר בימי מלחמה. אני משתדל לא לראות טלוויזיה בימים עצובים אלה, אבל אם עיני נתקלות בניצבים המשחקים בו הן מתמלאות ייאוש, עוד יותר מהרגיל
במלחמה הזאת הבנתי סופית שאהוד יערי לא יודע על מה הוא מדבר. מבחינתו זה לא משנה, הוא הרי נחשב מומחה, והבדיחה – כמו במקרה של רוני דניאל ואחרים – היא על חשבון הצופים
אהוד יערי יכול להגיד שצרצרים שרים עכשיו בחומס שבסוריה והתנים באלכסנדריה עונים להם ביללות. המנחה שלצדו לא יעצור אותו, הוא הרי המומחה, ״יש לו מקורות״ ו״מעדכנים אותו עכשיו״. זה תמיד עושה רושם גם אם אין שום כיסוי
ערוץ 2, כמו גלגלצ, הוא בור בלי תחתית של אשפה תרבותית. כך היה מיום שיוקם, כך יהיה תמיד. אלה ואלה יוצרים קול אחד, שאין בו מקום לעוד קולות או לספקות. הבינוניות הזאת נוחה למנהליהם כי רוב העם בוהה ממילא. התוכן? למי אכפת ממנו? סתם בזבוז זמן