מיד אחרי ההודעה על מותו של רובין ויליאמס החלו לזרום תגובות של שחקנים ובמאים בהוליווד. צבועים כמו רוב האנשים בפייסבוק, רק עשירים ומצליחים יותר מהם – התקשורת אוהבת אותם מוחים דמעה, מביעים צער, והם מספקים לה את הסחורה, מנצלים עוד הזדמנות להיות באור הזרקורים, מאופרים ומפורסמים. סיפור חייו של ויליאמס, על התהומות והפסגות בו, עוד יעובד לסרט. השחקן שיגלם את דמותו יהיה מועמד לאוסקר, אולי אף יזכה בו. זה מרגש את המפיקים ואת הקהל כשזה על המסך הגדול, בקולנוע. זה לא מזיז להם כשזה במציאות, מרחק כמה מאות מטרים מהם
איתמר זהר
עורך, סופר, משורר
עמודים
-
הצטרפות ל-4,500 עוקבים
-
פוסטים אחרונים
תגובות אחרונות
- פולחן אישיות על מה יש לאורי זוהר נגד הומואים?
- gobling5235 על עד לאן שראו עיניה
- מיכאל שחר על צליל השקט של סיימון וגרפונקל–תרגום חדש לעברית
- אלי על לא הכרתי אותך מקרוב
- נפתלי אלטר על לא הכרתי אותך מקרוב
לפי קטגוריה
לפי חודשים
כלים
חיים של אחרים 
למה הם צבועים בדיוק? אנשים עשירים ומפורסמים הם חסרי רגשות?
חבר טוב של אחותי התאבד. למותר לציין שהיא הרגישה זוועה. אנשים שאינם שחקנים.
אנשים מתאבדים על גבעות הוליווד וגם במקומות אחרים. אנשים אחרים מזדעזעים מזה. לא תמיד אפשר לבקש עזרה, ולא תמיד אנחנו יודעים איך לעזור.
הזעזוע אינו מהווה עדות לצביעות.
את הרכילות אני לא קוראת כי עובדה שעד עכשיו חלק מהשמועות הופרכו, אבל הודעת צער שמפרסם שחקן שעבד איתו (אם בטוויטר ואם בניסוח יחצ"ני) היא לעתים פשוט דבר מתבקש (ע"ע מייקל ג'י פוקס)