הוא עוד יהיה דובר צה"ל

יוסי יהושוע, הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות", מתאמץ כבר זמן רב לזכות בתואר "דובר צה"ל בתחפושת של כתב צבאי".

התחרות קשה והוא יודע – גם אחרי הטירונות וסוף המסלול התואר אינו מובטח. מולו ניצבים שניים, כרמלה מנשה ורוני דניאל, שמוכרים יותר לציבור בגלל נוכחותם ברדיו ובטלוויזיה.

הבורות המביכה של כרמלה מנשה (איך אדם שלא מבין שום דבר בתחום שהוא מסקר ממשיך להיות מועסק במקום העבודה כל כך הרבה שנים?) והיהירות המבחילה של רוני דניאל (איך אדם גס, בהמי וכוחני ממשיך להיות מועסק במקום העבודה כל כך הרבה שנים?) הם היתרון שלהם בעיני קוראיהם וצופיהם, והחיסרון שלהם בעיני מי שמתעניין בתקשורת הישראלית.

מהם החיסרונות והיתרונות של יהושוע? היתרון בשבילו הוא היותו כתב בעיתון לשעבר של המדינה, שעדיין מקושר ומשפיע. החיסרון בשביל מי שחשובה לו התקשורת הישראלית הוא הקלות שבה הוא מסתער על כל עצם שזורק לו משרד יחסי הציבור של הצבא ומלקק אותה בתאווה במקום לנבוח עליה בניסיון להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה.

הנה למשל ידיעה שלו שפורסמה  אתמול על פני חצי עמוד. כותרת הגג היא: קצין בכיר בפיקוד הצפון משרטט את קוויה של מלחמת לבנון השלישית. הכותרת שלה היא: "במלחמה עם חיזבאללה נתב"ג ייסגר כבר מהיום הראשון". הרי לכם עוד ידיעת פח שלא היתה צריכה להתפרסם, לא ב"ידיעות אחרונות" ולא בשום כלי תקשורת אחר. כי אין בה כלום. זהו תדרוך לעיתונאים, שמתקיים אחת לזמן מה, ונועד בעיקר ליצור היסטריה בקרב הציבור ובה בעת להשתמש בתקשורת כדי לחלץ עוד מיליארדי שקלים לצה"ל.

יהושוע ועורכיו צריכים כבר מזמן להבין: אנחנו, לשמחתנו, לא בשנות השישים, השבעים והשמונים שבהן מכרו לציבור ידיעות מומצאות והוא קנה אותן בשקיקה בתמימותו. כיום הכל חשוף, שקוף וגלוי. הקצין הבכיר הוא אלוף פיקוד הצפון ואת הציטוטים המבהילים שלו כביכול הוא היה יכול למסור גם אתמול, שלשום, לפני חודש, שנתיים או ארבע שניים. הוא הרי יודע שאפשר להשתמש בקשרים עם יוסי יהושוע לכן הוא יכול לבקש ממנו שיסדר לו טור יומי בעיתון. משהו בסגנון "עוד 521 יום למלחמת לבנון השלישית".

אפשר בכלל להפוך את זה לעמוד שיכלול הצעות למנות קרב חדישות, איך להפוך את הכומתה לאביזר אופנתי ועוד. זה בטוח יביא עוד קוראים. סמדר שיר עוד תכתוב על זה שיר.