Feeds:
פוסטים
תגובות
לפני כשנה, בשכונה חדשה של קיבוץ ששנינו כבר לא גרים בו עשרים שנה, הוא שאל ״אז איך ב׳הארץ׳?״ ומיד המשיך ״האמת שאני שונא את העיתון הזה. תמיד שנאתי״. נותרתי פעור פה – ככה אומרים, לא? – והמשכתי בדרכי. יכולתי לשאול אותו, איש קבע, ״אז איך בצבא? האמת שאני שונא את הצבא. תמיד שנאתי״. לא שאלתי. אני מעריך מאוד את האיש הזה, שגדל לצדי מאז שיצאנו מבית היולדות, כל אחד בחודש אחר ושנה אחרת, עד סוף י״ב, אבל לא רוצה לחשוב מה דעתו כיום על מקום העבודה שלי מאז 1995. הוא בטח אומר לאנשים סביבו ״אמרתי לכם, השמאלנים האלה אי אפשר לסמוך עליהם״, בפסקנות שאין טעם לנסות להיאבק בה. כפי שהיה אומר לי, בעוד ויכוח עקר, ״הערבים האלה, אי אפשר לסמוך עליהם״. הוא יודע, הוא למד ערבית על חשבון הצבא, הוא נסע למשימות חשאיות במדינות קרובות ורחוקות, ואני, מה אני מבין מהחיים שלי? אה כן, אני לפחות יודע להטיל ספק במה שהצבא מדווח וגם מקורות אחרים, לשאול תמיד ולהיות פתוח לדעות שונות משלי
 

השיר War of Man נכלל באלבום Harvest Moon של ניל יאנג שיצא בשנת 1992. לקראת הופעתו בישראל, שהיתה מיועדת להתקיים החודש, התכוונתי לתרגם כמה שירים שלו. ההופעה בוטלה. התרגום לא.

 

הגוזלים התמימים

בורחים מהעולם הקר

בחזרה אל הקן החמים

כפי שהיה בעבר

 

כנפי אמם

מגינות עליהם

בזכות גופה החם

דבר לא יפגע בהם

 

אש הקרבות

החרישה אוזניים

בין הלהבות

התעייפו הלוחמים כפליים

 

הבז השחור

או הדרור הקטן

ירפא האור

או תבזיק החבית כשטן

 

איש אינו מנצח

זו מלחמתו של הגבר

את תאוות כוחו ינסח

יישא עמו עד הקבר

 

נבל דואה

בין הכוכבים

מעופו מטעה

עוברים ושבים

 

הם נסים

נחושים להסתתר

זוגות זוגות טסים

כדי שאותם לא יאתר

 

ליד נהר

פרסות עקבות ישאירו

האב ידהר

על אדמות שלא הפשירו

 

הרעל מתקרב אליו

והוא אינו מריח

המכונות צובאות עליו

לבד בקרב, חשוף בצריח

 

איש אינו מנצח

זו מלחמתו של הגבר

את תאוות כוחו ינסח

יישא עמו עד הקבר

 

ילדה חולמת

ליד חלון פתוח

בעננים רוקמת

גן שעשועים בטוח

 

כנפי קסמים לה

השומרות עליה

כל הרקיע שלה

ומוגנים הם חייה

 

הגוזלים התמימים

בורחים מהעולם הקר

בחזרה אל הקן החמים

כפי שהיה בעבר

 

כנפי אמם

מגינות עליהם

בזכות גופה החם

דבר לא יפגע בהם

 

איש אינו מנצח

זו מלחמתו של הגבר

את תאוות כוחו ינסח

יישא עמו עד הקבר

 

 

ראיתי אותה ביום חמישי לפני הצהריים. כבר היתה תחושה של סוף שבוע

 

קודם לכן נשמע קולה. שמונים ושבע פעמים, אולי יותר, היא אמרה "יס" לאשה שישבה כמוה, אבל מאחוריה, על ספסל יחיד באוטובוס

 

היא נראתה תחילה נערה אמריקאית, כזאת שהוריה עזבו מזמן את הארץ והיא באה לחופשה קצרה, חפוזה, קבועה, אצל הסבים מישראל

 

אלא שהקול הצייתני, של משרתת כנועה, הנחבאת מאחורי סינר טהור, הזכיר דמות מדרמה טלוויזיונית מצועצעת המעובדת על פי רומן מאת ג'יין אוסטן שיותר מדי אנשים בישראל מכנים אותה משום מה ג'יין אוסטין כאילו היא האחות האבודה של האיש השווה מיליונים

 

השמש הלמה בחלון משמאלי. האוטובוס פנה שמאלה מרחוב קינג ג'ורג לרחוב אלנבי. כבר הייתי בטוח שהיא גם, כמו המלך ואיש הצבא, צאצאית של הממלכה המאוחדת. בראש נעה המחשבה שהדמויות הסקסיסטיות שיצרה אוסטן בספריה הובילו לדמויות הסקסיסטיות שיצרה קנדיס בושנל בספר ובסדרה "סקס והעיר הגדולה". שוב לא הצלחתי להבין למה נשים מסוימות מנציחות כך סקסיזם ושוביניזם ואיך זה שיש רבים, אפילו רבות, הרואים בהן דווקא פורצות דרך, נאורות, המציגות את הנשים כעצמאיות ונועזות

 

לא הספקתי לפתח את קו המחשבה ודלת האוטובוס נפתחה. זו היתה התחנה של שוק הכרמל. הייתי משוכנע שהיא תרד בה. שוב התבדיתי. האשה המבוגרת נפרדה ממנה לשלום ונעלמה מבעד לדוכני פלאפל, מיץ ובגדים. הנערה נשארה באוטובוס. היא התקדמה למושב לפניה והמשיכה לדבר, הפעם בצרפתית, עם שני נערים ונערה

 

אהה! לא אמריקאית, גם לא בריטית, כי אם צרפתייה. השיער שלה, אסוף ובהיר, הזכיר זר טרי של בצל ירוק. האוטובוס חלף על פני כיכר המושבות וחנויות החליפות ברחוב העלייה. עכשיו היה תורי לרדת. לא לשוק. לעבודה ולמלאכה

לא הספקתי לשאול אותה מה דעתה על צוק איתן

רציתי לדעת אם היא פוחדת כמוני מהאזעקות

אולי בפעם הבאה

איי פוקלנד הפרידו בין ארנטינה לבריטניה בשנת 1982. מלחמה פרצה ביניהן. כל אחת רצתה לשלוט בהם. הממלכה המאוחדת ניצחה אחרי אבידות רבות לכל צד.

אלביס קוסטלו כתב באותו זמן את השיר Shipbuilding. זו היתה המחאה שלו על המלחמה. על מותם המיותר של בני אדם בגלל תאוות כוח ושליטה של מנהיגים.

שמעתי את השיר הזה כל כך הרבה פעמים בשלושת העשורים שחלפו מאז. כנער, וגם לאחר מכן. הזעם השקט המופגן בו חלחל לתוך גופי. ידעתי על מה הנושא, אבל לא התעמקתי במלים.

עד השבוע

זהו תרגום חופשי שלי לשיר

אין בו חריזה לכן לא כפיתי אותה בכוח

כי אני מאמין שאפשר לפתור דברים בדרכים אחרות, נעימות ולא אלימות

תמים, כנראה

 

Shipbuilding / אלביס קוסטלו

 

האם זה שווה?

לקנות מעיל חורף ונעליים לאשה

אופניים ליום ההולדת של הבן

 

זו רק שמועה המופצת בעיירה

בקרוב כולנו נבנה ספינות

הבן אומר "אבא, אני יוצא למשימה ואחזור עד חג המולד"

 

זו רק שמועה המופצת בעיירה

מישהו אמר שמישהו ספג מכות

משום שאמר שאנשים נהרגים

זה מה שקורה כשבונים ספינות

 

עם כל הרצון שבעולם

נקפוץ למים כדי להציל את חיינו

במקום לשלות מהים פנינים

 

זו רק שמועה שהופצה בעיר

באמצעות מברק או גלויה

בעוד כמה שבועות יפתחו שוב את המספנות

ויודיעו לקרובי משפחתנו

שוב ושוב

זה הדבר היחיד שאנו מנוסים בו

אנחנו נהיה בוני ספינות

 

עם כל הרצון שבעולם

נקפוץ למים כדי להציל את חיינו

במקום לשלות מהים פנינים

 

הביצוע של אלביס קוסטלו, עם סולו חצוצרה מהמם של צ'ט בייקר

 

הביצוע של רוברט וייאט. גדלתי גם עליו

בעקבות הפגנת הכוח של יואב אליאסי
***
ראפ ראוי אף פעם לא היה כאן
כנראה גם לא יהיה
לעולם
מתחזים לראפרים היו כאן
יותר מדי
אחד מהם הוא יואב אליאסי המכנה את עצמו "הצל"
הכינוי הזה, מתברר בשנים האחרונות, מצדיק את עצמו
כי האיש הזה מטיל צל כבד
על החברה הישראלית
על התרבות שלה
על בני אדם באשר הם
בעקבות ההפגנה אתמול, בכיכר הבימה בתל אביב,
שבה פעילי ימין חבטו בפעילי שמאל,
הוא ירה את מלות השנאה שלו
מטחים של גזענות ורוע

ראפר ראוי היה כותב על זה שיר

שיר מחאה

את השיר The Fool on the Hill שכתבו ג'ון לנון ופול מקרטני הקליטה להקת הביטלס ב-1967

זהו התרגום שלי

 

יום אחרי יום

על הגבעה, בודד,

הוא ניצב כולו תום

ומבטו איננו נודד

 

העוברים ושבים מתעלמים

הם סבורים שהוא כסיל

בערב קר או בוקר חמים

מבחינתם הוא אינו מועיל

 

אבל הכסיל על הגבעה

רואה איך הים את השמש בולע

עיניו הדרוכות בשקיעה

מבינות כיצד העולם מתנועע

 

מתקדם בדרכו

מתקרב לעננים

קולות פורצים מתוכו

רועמים ומתנגנים

 

אבל איש לא מקשיב

לדבריו ולצליליהם

הם אותו לא מוכנים להחשיב

וגם לו לא אכפת מהם

 

אבל הכסיל על הגבעה

רואה איך הים את השמש בולע

עיניו הדרוכות בשקיעה

מבינות כיצד העולם מתנועע

 

איש אינו מנסה לחבב אותו

כולם חולפים על פניו תחתיו

מסתורית היא דמותו

וחבויים הם רגשותיו

 

אבל הכסיל על הגבעה

רואה איך הים את השמש בולע

עיניו הדרוכות בשקיעה

מבינות כיצד העולם מתנועע

 

הוא לא מקשיב להם

כי הם הכסילים בעיניו

מה הם יודעים מחייהם

מה הם יודעים על חייו

 

הכסיל על הגבעה

רואה איך הים את השמש בולע

עיניו הדרוכות בשקיעה

מבינות כיצד העולם מתנועע

 

 

יש לי בחילה קשה, והיא נובעת לא רק מהמצב בכלל, אלא גם מסטטוס שכתבה עירית לינור *** כביכול אין כבר מזמן צורך להתרגש ממנה – המקבילה הנשית של אברי גלעד, צדקנית, פתטית ומזויפת כמוהו, שבניגוד אליו לא מנסה להסתיר שמאחורי החיוכים המדושנים והחשיבות העצמית המופרזת והמופרכת יש הרבה מאוד רעל ושנאה כלפי ערבים ישראלים, מהגרי עבודה מאפריקה או כל אדם אחר שאינו יהודי ולבן *** למה אני בכל זאת מעוצבן ממנה ומהמלים התפלות שלה? כי הרוע הזה, שהיא יורה באוויר, מסוכן, מפלצתי לא פחות מהרוע של נפתלי בנט, אביגדור ליברמן וחבריהם למפלגות האימים "ישראל ביתנו היהודי" *** קל מאוד ללעוג ולזלזל לוועידת "הארץ" לשלום, המתקיימת היום ותוכננה כבר לפני חודשים רבים, אבל היא מוכיחה שיש עדיין אנשים – שלא כמו ראש הממשלה וכלבלבי ההסתה שלו – שמנסים לגרום לישראל, לרשות הפלסטינית ולמזרח התיכון כולו להיראות אחרת *** קשה להישאר אופטימיים אחרי שקוראים את האיוולת שבוקעת מגרונה של עירית לינור *** אבל אין ברירה, מוכרחים, לפני שיהיו כמו עוד מיליון כפילים שלה, שנוהים אחרי העדר בלי להביט ימינה ושמאלה, בטוחים תמיד בצדקתם, טובעים בבוץ יהירותם ומטביעים בו את כולנו

*

צותתי היום לשיחה של מישהי בווטסאפ. היא ישבה בספסל לפניי באוטובוס, אחרי האזעקה השנייה, וזה סיקרן אותי. הרגשתי שאני קורא ספר וזה גם עזר להפיג מעט את המתח מהחרדה. ״רצתי בימים האחרונים כמו שלא רצתי אף פעם. ואני לא בן אדם של ספורט״, כתבה. כלב קטן, בעל שיער ערמוני, התרפק לצדה, בשקט. אשה מבוגרת התיישבה מולו. הייתי שקוע בהמשך שיחת הווטסאפ שהתחוללה באזור. הצעירונת שלפניי יזמה מפגש, שיתקיים הערב, של כמה חברות. לא הוזמנתי. ״אני מציעה שכל אחת תביא ארבע ביצי חופש״, התפרצה אחת החברות לשיחה, על המסך. אחרת הגיבה: ״כמו ש… אומרת: כוסומו העולם״. זו שישבה לפניי הציעה שהמפגש יהיה במקום שיש בו חניה. בתל אביב? איפה? יש דבר כזה? לא שאלתי. לא הקשבתי. לא המשכתי לקרוא. איבדתי ריכוז. גם היא. ירדה עם הכלב, שלא נבח אפילו פעם אחת. מנומס, לא פוליטיקאי. חבל שאין אנשים כמוהו בממשלה.

 

*

קליף ריצ׳רד עומד על צוק איתן
עושה היי פייב לאמיר ויי פיי גוטמן
בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת עד שלומי שבת חתן
ומכה גלים עם אליעזר צ׳ייני מרום על הראש של באטמן
***
הסבר:

הארי רוג'ר וב שינה את שמו לקליף ריצ'רד כדי להיהפך לזמר יצוק מצוק על שם הצוק. ללהקת "היי פייב" היה להיט ששמו "עומד על צוק". אמיר פיי גוטמן, אחד מחבריה, נדרש לוויי פיי כדי לגלוש באינטרנט על ראש ההר, אותו הר שבין הרים ובין סלעים טסה בו הרכבת, עד שלומי, כדי להספיק לשבת חתן לפני שייפול עליה טיל. בינתיים מפקד חיל הים לשעבר, אליעזר צ'ייני מרום, מכה גלים בפרשנות מייבשת על המצב. מסכן באטמן. הכל נופל על הראש שלו.

 

(לקט של סטטוסים בדף פייסבוק שלי)

נואל קווארד כתב והלחין את השיר Mad About the Boy שהופיע ב-1932 ברוויו Words and Music. הוא מתאר כביכול אהבה לא מושגת של אשה לשחקן קולנוע הנערץ עליה. מתחת למלים ולמוזיקה אפשר לראות בו גם שיר המציג אהבה לא מושגת של גבר לגבר. קווארד, הומו בימים שבהם היו יותר מדי ארונות, מצא באמצעות שיר זה ושירים אחרים שכתב והלחין דרך עוקפת להראות מה הוא מרגיש באמת.

זהו תרגום חופשי שלי לשיר

 

אני מאוהבת בו כל כך

ויודעת, זה מטופש לחוש כך

זה גורם לי מבוכה, אך להודות אני צריכה – לילות ללא שינה עברו עלי

כי התאהבתי בנער הזה, בחיי

 

בקולנוע, כשניצב על המסך

לבי נמס בכל סצינה בה כוכבו דרך

גם כשעקבות הנבל צצו מול עיני

התאהבתי בנער הזה, בחיי

 

האל יודע, אינני נערה טיפשה

שכסילותה תותיר לה נפש מעונה

האל יודע, אינני תיכוניסטית חלשה

שנסחפה למערבולת האהבה הראשונה

 

האם יגיע יום ובו גופי יוצף עד גדותיו

בגלל האושר והכאב שהתמזגו בין כתליו

שפיותי נטשה אותי אבל הנעורים שבו

משום שהתאהבתי בנער, במי שעכשיו הוא

 

שפיותי נטשה אותי אבל הנעורים שבו

משום שהתאהבתי בנער, במי שעכשיו הוא

 

 

הביצוע של דיינה וושינגטון

הביצוע של מריאן פייתפול. מלים אחרות

 

הביצוע של ג'ולי לונדון. מלים אחרות

תמיד אמרו לו להיזהר מליכודניקים שהיו עיתונאים בנעוריהם או אחרי הצבא ואחר כך נהפכו לחברי כנסת ו/או שרים. הוא ראה בין השאר את רוני מילוא, מדושן עונג, מרוצה מעצמו, חלקלק כמדרון – ולא ייחס לכך חשיבות. הוא הביט גם על אופיר אקוניס, פודל נלעג, פתטי, גרוטסקי – ובכל זאת נתן לחתולה הסיאמית להמשיך לשמור על השמנת. הוא התבונן על גדעון סער, בעל חיוך השפמנון, נחוש, חדור מטרה – ולא האמין שאדם כזה יכול להיהפך ללאומן וגזען, מסוכן ומפחיד. הרי רק אתמול הם רקדו יחד במועדון באחוזת בית, העיר העברית הראשונה והאחרונה, שירים של ״הסמיתס״ שמוריסי היה שורט את עורו אילו ידע על כך. ועכשיו מה? שר הפנים והפנים ריק – חלול, דליל, נטוש – כי טובת המדינה חשובה לו יותר מכל. מסביב יהום מתחתיו תהום והצער רב, על סער רב, מגרגר ריב ומדון, כיב וזדון, בדרך לראשות הממשלה, לכליון המדינה
 
Like

 

ג'רי גופין, שמת ב-19 ביוני והוא בן 75, כתב שירים רבים שנהפכו ללהיטים, בשנות ה-60 ואחריהן. כמה מהם היו  עם קרול קינג, בזמן שהיתה בת זוגו.

זהו כנראה הידוע ביותר ביניהם. הוא יצא ב-1960, בביצוע מקורי של להקת ה"שירלס". בהמשך חידשו אותו רבים, בהם קינג עצמה, לזלי גור, דסטי ספרינגפילד, בן אי קינג וה"שיפונס".

הנה תרגום חופשי שלי לשיר:

הלילה אתה כולך שלי

מרעיף אהבתך רק בשבילי

האהבה בוערת בין עיניך, מפתה

אבל האם עדיין תאהב אותי מחר?

 

האם זהו אוצר שיישאר לעד

או רק תשוקה לרגע שתמעד

אוכל להאמין לכל קסמיך במיטה?

האם עדיין תאהב אותי מחר?

 

הלילה ללא מלים כמעט

אמרת שאני אחת ויחידה מבחינתך

האם כשהבוקר לחלון ישעט

לבי עדיין יישאר שלם, באמתחתך?

 

אני רוצה לדעת אם אהבתך היא אמיתית

אמור עכשיו ולא אשאל אותך שנית

 

האם עדיין תאהב אותי מחר?

האם עדיין תאהב אותי מחר?

האם עדיין תאהב אותי מחר?

האם עדיין תאהב אותי מחר?

ה"שירלס"

בן אי קינג

איימי ויינהאוס