לפני זמן מה רציתי להעלות כאן פרויקט מיוחד של שירי פסטיבל הזמר החסידי, אבל התקשיתי למצוא על כך מידע. ביקשתי מהחוקר, מתרגם ופזמונאי דן אלמגור לכתוב במיוחד בשביל הבלוג כמה מלות רקע על אותה תקופת פריחה של שירים חסידיים במוזיקה הפופולרית הישראלית שהחלה, לדבריו, בעיקר בזכות הצלחת המחזה "איש חסיד היה" שכתב. אני מצרף כאן את הטקסט שהוא שלח אלי ומקווה שתמצאו בו עניין.
חסיד וטוב לו – דן אלמגור
פסטיבל הזמר החסידי נולד בסוף שנות ה-60 בעקבות ההצלחה של המחזה שכתבתי, "איש חסיד היה", שהועלה בתיאטרון בימות ב-1968 והוצג ברחבי הארץ 650 פעמים. העבודה על המחזה החלה כמה חדשים לפני מלחמת ששת הימים, אחרי ששלמה ניצן (בן למשפחה חסידית, מינץ), שהשתתף עם חבורת שחקנים צעירים (לוליק, חנה רוט, בתיה ברק, דני ליטני ועוד) בהצגה קודמת בתיאטרון בימות ("גבעת ספון-ריבר", מחזה אמריקאי) היה מזמר לשחקנים באוטובוס בדרך להצגה וממנה נעימות חסידיות ויהודיות.
כך התעורר אצל המפיק יעקב אגמון הרעיון להכין הצגה ברוח זה, והוא פנה אל הרב שמואל אבידור-הכהן ואל הבמאי יוסי יזרעאלי והמלחין יוחנן זראי, וביקש שינסו להכין הצגה כזאת. פרט לשלמה ניצן, היו כל השותפים להצגה (כולל הצייר דני קרוון) חילונים ללא כל רקע חסידי או דתי. דני קרוון, כאגמון, היה בנעוריו חבר 'השומר הצעיר'.
אני לא הייתי בתמונה תחילה. הייתי בקליפורניה, מסיים את עבודת הדוקטור שלי. שמואל אבידור הכהן עיבד כמה סיפורים חסידיים, אך הם לא התאימו לדרישות של הבמאי, יוסי. בלילה שבו הגעתי ארצה עם בני משפחתי, כשבוע לפני ראש השנה תשכח, פנו אלי אגמון, שמואל אבידור הכהן ויוסי וביקשו שאתגייס מיד לכתוב את המחזה – כי הצגת הבכורה היתה אמורה לעלות כבר בסוכות. מאחר שלא היתה לנו דירה עדיין בחיפה, גרתי עם משפחתי בהוספיס של מנזר סטלה מאריס, ובתוך כעשרה ימים כתבתי את הנוסח הסופי של ההצגה (אל הניגונים החסידיים הוסיף המלחין מאיר נוי שירים יהודיים לאו
דווקא חסידיים, שאותם תירגמתי או כתבתי – "אברהמלה מלמד", "מכתב לרבי", "זמר ליין" ועוד). ובשמחת תורה כבר התקיימה ההצגה הראשונה, בסתר, בקיבוץ העוגן של השומר הצעיר.
זה היה כמה חדשים אחרי מלחמת ששת הימים. לא ידענו אז אם ההצגה תתקבל או לא, אך כבר בתום המחצית הראשונה של ההצגה בקיבוץ העוגן הגיב הקהל בהתרגשות כה רבה, שידענו שהיא תזכה להצלחה רבה. ולא רק בגלל מלחמת ששת הימים והכותל. גם הקהל החילוני זימר בדבקות את הניגונים והשירים החסידיים. שנתיים קודם הציג גודיק את "כנר על הגג" שתירגמתי, והקהל הישראלי החילוני נפתח גם הוא לאווירה ולניגונים.
השירים נוגנו תכופות ברדיו. היו הורים שהביאו את ילדיהם לראות שוב את ההצגה, אחרי שאלה ראו אותה עם כיתתם. כמו "בוסתן ספרדי", שהוצג בבימות כשנה אחר כך במקביל ל"איש חסיד היה" וחשף את הקהל לעושר הפולקלור של הלדינו, היה נדמה ששתי ההצגות האלה (בהמשך ל"כנר על הגג" האשכנזי ו"קזבלן" המזרחי, שנתיים קודם לכן. והייתי שותף לכל ארבע ההצגות האלה, כי גם תרגמתי כמה מפזמוני "בוסתן ספרדי" לעברית) ענו, אולי, על איזו תחושה או כמיהה נסתרת של החברה הישראלית למקורות ולשורשים (קצת ברוח אפונת שורשים שהחלה אז גם בעולם הגדול).
יש רבים האומרים שההצגה "איש חסיד היה" (שיצרו אנשי שמאל חילונים) הצמיחה לא רק את תנועת החזרה בתשובה ("תעשה אצלנו שבת") שהתעוררה אחרי ההצגה, אלא גם סייעה לצמיחת "גוש אמונים" ("כשרצנו על גבעות סבסטיה, שרנו אי-די-די-די", אומרים כמה ממייסדיה). אבל ההצלחה היתה עצומה. ובשנת 1972 הופענו בברודוויי במשך כעשרה חדשים בהפקה באנגלית, בה השתתפו כמה משחקני ההצגה המקורית (שלמה ניצן ודני ליטני), ביים יוסי יזרעאלי, ניהול מוסיקלי גיל אלדמע. בהגת הבכורה באולם אדיסון בלב מנהטן השתתפה גולדה מאיר, שקראה להצגה ""BESHT SELLER ו"בעל-שם-טוב סופר-סטאר" (כתשובה להצגה על ישו באולם הגדול ממול). יחד אתה היו בבכורה יצחק נבון, טדי קולק, ו… בוב דילן, שהוזמן על ידי דני ליטני להצגה, וכיבד אותנו בנוכחותו.
הצלחתה חסרת התקדים של ההצגה 'איש חסיד היה' הובילה לשפע מופעים נוספים. שלמה ניצן, מכוכבי ההצגה, ונירה רבינוביץ, שניהם ממשפחות מסורתיות, הופיעו מאות פעמים בתוכניות (ובתקליטים יפים) שכללו ניגוני שבת ועוד. בעקבותיהם נולדו גם המופעים הגדולים של פסטיבל הזמר החסידי, בהיכל התרבות ואולמות גדולים אחרים. נדמה לי שהמפיק המרכזי היה מיקי פלד (לימים, מפיק רוב הפסטיגלים). זו היתה גם התקופה של שלמה קרליבך ושיריו. מלחיני ישראל נתבקשו להלחין רק טכסטים מסורתיים, והאמנים הצעירים הפופולריים התחרו ביניהם, במתכונת פסטיבל הזמר והפזמון (שנהפך לטלביזיוני).
כך נולדו עשרות שירים חדשים, שלפחות שניים מהם ("עושה שלום במרומיו" בהלחנת נורית הירש ו"אדון עולם" בהלחנת עוזי חיטמן) נכנסו מאז לאוצר התפילה בבתי כנסת בכל רחבי העולם. ושירים יפים כמו "ידיד נפש", "יברכך", "שישו את ירושלים". צביקה פיק הלחין ושר כשהוא חבוש כיפה את "שמע ישראל, אדושם אלוקינו". נולד צמד רעים. בתזמורת הפילהרמונית ניגנו האחים פיידמן מדרום אמריקה, ובעיקר גיורא פיתח את נגינת הקלרינט של ניגונים חסידיים (תלמידו ישראל זוהר, גם הוא נגן הפילהרמונית, המשיך וממשיך בכך עד היום. וגיורא מופיע בעולם כולו, בארצות הברית ובגרמניה ועוד, כמאסטרו). הרבה יותר מאוחר נולד גם 'פסטיבל הכליזמרים' בצפת.
הפופולריות של "איש חסיד היה" והשירים החסידיים בקהל היהודי-אמריקאי הולידה גם את רעיון פסטיבל הזמר החסידי בחו"ל'. האמרגנים נאוה בודינגר ומיקי פלד, שעבדו יחד בארץ בהפקות שונות, נפרדו וחזרו לעבוד יחד אחרי שבודינגר הגעה לניו יורק ונהפכה שם לאמרגנית של אמנים ישראלים, תפשו את הפוטנציאל המסחרי הגדול של הזמר החסידי בקרב הקהל היהודי אמריקאי אחרי מלחמת ששת הימים והצגתנו, והחלו לשלוח בכל שנה, במשך שנים, קבוצה של זמרים וזמרות ישראלים, רובם יוצאי הלהקות הצבאיות הפופולריות של אז, לסיור ברחבי ארצות הברית, בבתי כנסת, מתנ"סים וגם אולמות גדולים יותר. דני ליטאי, במאי הלהקות המצליח, ביים את רוב התוכניות (כתבתי לכמה תוכניות את דברי הקישור ועבדתי עם המנהל המוסיקלי אילן גלבוע).
הפיתוי לנסוע ולהופיע בארצות הברית היה גדול מאןד לצעירים ולצעירות, יוצאי הלהקות הצבאיות, למרות שהעבודה היתה קשה ביותר – במשך כשישה שבועות או חדשיים טסו ונסעו נסיעות ארוכות באוטובוסים לעשרות ערים, ישנו בבתי-מלון ומוטלים זולים, הופיעו כמעט כל יום, ולפעמים פעמיים ביום. אבל הם זכו לטעום את טעמה של אמריקה. כמעט כל הכוכבים מהלהקות השתתפו בנסיעות האלה. אני זוכר חזרות עם נורית גלרון, יהודית רביץ, גידי גוב, עודד בן-חור, דני כץ, וכנראה, אולי גם רבקה זוהר, שלמה ארצי, עוזי חיטמן, יזהר כהן ועוד.
וכך השפיעה הצגת פרינג' קטנה אחת, "איש חסיד היה", עם שישה שחקנים המנגנים גם בשלוש גיטרות – הצגה שאיש לא העלה בדמיונו הפורה ביותר שתצליח עד כדי כך – לא רק על אופנת הזמר, התיאטרון והתרבות העברית (ראו גם גל ה"שירים מן המקורות" כיום), אלא גם על החברה הישראלית כולה.
אין לי שום קשר למוזיקה חסידית, אבל הטקסט הזה היה ממש מרתק.
כל הכבוד איתמר, על הרעיון. וכל הכבוד לאלמגור על ההיענות והכתיבה.
יופי של סיפור מפי ממספרי הסיפורים הגדולים שצמחו בארץ. אם נפשט את הפוסט אז שירתו של שלמה ניצן באוטובוס אחראית לפריחת גוש אמונים.
היום אין פסטיבל זמר חסידי. יש רק משה פרץ, קובי פרץ ושיראל:
לינק מתוקן:
תודה על הבלוג המרתק. לצערי התקופה היפה הזו לא תחזור שוב, אולי בגלל שמאז, מיעוט קיצוני ניכס לעצמו את הדת בישראל ויצר אנטיגוניזם אצל הרוב הדומם.
אכן מרתק. תודה רבה על הפירוט על תקופה שרבים מאיתנו היו צעירים מכדי לזכור.
דן אלמגור הוא בן אדם מקסים ומרצה מעורר השראה. תודה שאירחת אותו.