אתמול, בשעת בוקר מוקדמת מאוד, שמעתי ברדיו גרסה עברית שהקליטה צילה דגן לשיר At Seventeen של ג'ניס איאן. חיפשתי אותו אחר כך ביוטיוב, כדי להשוות עם התרגום שלי לשיר של איאן, שהעליתי כאן באחרונה, אבל לאכזבתי הוא לא היה שם.
במקומו עלה בזיכרון אוצר אחר: הביצוע של צילה דגן לשיר Old and Wise של Alan Parsons Project. השיר המקורי יצא ב-1982. קולין בלאנסטן, שהיה בלהקת הזומביז, שר אותו כשתוגה גדולה נסוכה על קולו. הנעימה בפתיחה, עוד לפני שהוא פותח את פיו, מזכירה מאות קדומות שבהן אבירים דהרו על סוסים בין גבעות מוריקות שהסתירו צרות ודאגות.
אבל אז מגיעות מלות השיר ולאחריהן, לקראת הסוף, סולו הסקסופון שכיכב בשירים רבים כל כך באותו עשור, גם כאלה שהוקלטו בעברית. ואלה מחברים אותך למציאות. אין אבירים וגם לא סוסים ובוודאי לא גבעות מוריקות. זהו שיר סיום, הפרידה שאחרי הפרידה, אחרי שכולם כבר הלכו, לפני שהעיניים נעצמות.
צילה דגן הקליטה את הגרסה העברית חודשים ספורים לפני מותה ב-2004. גיא דגן, בנה, תירגם את השיר בשבילה וקרא לו "עד לאן שרואות עיני". המפוחית, הפסנתר ושאר כלי הנגינה הם אלה שמלווים אותה כאן, לא מוכנים להיפרד ממנה. ובצדק – כי איך אפשר להיפרד מאחד הקולות הייחודיים שהיו במוזיקה העברית?
היו בו לפעמים עגמומיות וזרות, תחושה של רצון להתבודד בצד, אבל אלה רק הפכו אותו לאנושי עוד יותר מכפי שהיה ממילא. שיר ערש ("כוכבים בדלי"), שיר אהבה ("תמונת רגע"), שיר יידי ("על הדרך עץ עומד") או כל שיר אחר קיבלו בזכותה את ההזדמנות שיקשיבו שוב למלים שלהם ולאופן שבו הגישה אותם.
הגרסה המקורית מ-1982
הגרסה שיצאה ב-2007
הגרסה של צילה דגן
אריק סיני שר את "צל כבד" על פי ג'ניס איאן
צילה דגן מצמררת כאן.
תענוג
פוסט נפלא, תודה!
משום מה נתקבע אצלי מן זלזול באלן פרסונס פרוג'קט (לא בפרסונס עצמו שהוא בין החתומים על הצד האפל של הירח). אני מבטיח, בעקבות הפוסט הזה, לבחון אותו מחדש.
"מעושרות" קצת הרס לי בלשמוע לאריק סיני, כי הוא באמת זמר ענק, אבל הריאלטי, הורסת כל חלקה טובה 😦
היי כאן גיא דגן, בשם אמי, תודה על המלים החמות
מקווה שהתרגום לשיר של פארסונס מצא חן בעיניך.
אגב הנה השיר שיצאת לחפש: