מישל לגראן, המלחין והפסנתרן הצרפתי שחולל קסמים בפסקולים שכתב לקולנוע, הלחין גם את "The Windmills of Your Mind" שהופיע בפסקול "השוד המושלם" וזכה באוסקר לשיר הטוב ביותר. הוא ידע לשלב באורח פלא בין מוזיקה קלאסית, שנחשבת לתרבות גבוהה, לבין מוזיקת הפופ, שנחשבת לתרבות נמוכה. השירים שהלחין עומדים בפני עצמם גם ללא המלים שמתלוות אליהם. המוזיקה שלהם מוחשית, חודרת לנשמה, מרגשת בפיוטיות שאינה מוגזמת או שמאלצית.
השיר, שתורגם בישראל ל"טחנות הרוח של מחשבתך", יפתח את המדור השבועי החדש "גרסאות סותרות" שיופיע מעתה בכל יום רביעי. בכל פעם יוצגו כאן גרסאות כיסוי נבחרות לשיר מסוים, בעברית או באנגלית, בתוספת פרשנות קצרה ולא מחייבת. אתם מוזמנים להצטרף.
נואל האריסון, שביצע את הגרסה המקורית של השיר, הוא אנטי כוכב ובמובן מסוים גם אנטי זמר. אין לו קול גדול, נוכחות בולטת, או כריזמה. אפשר לראות בהאריסון, בנו של השחקן רקס האריסון, מעין ממלא תפקיד, כאילו נבחר ברגע האחרון לשיר את השיר, בנימה לא מוסתרת של אפרוריות ויובשנות, כדי לא לגנוב את ההצגה. למרבה ההפתעה, דווקא משום שהוא אינו דומיננטי מדי, נוצר חיבור מושלם בין קולו לבין השיר שאת מלותיו כתבו אלאן ומרילין ברגמן. הוא מצליח להעביר את התחושה העגמומית.
מאז גיליתי את קולה של דאסטי ספרינגפילד, לפני 20 שנה, הוא מלווה אותי לכל מקום. זה רק מתחזק עם הזמן, ונדמה לי שהיא אחת הזמרות האהובות עלי. אף על פי שמתה ב-1999, תמיד אפשר למצוא עוד שיר שלה, או ביצוע שצצים יש מאין. הגרסה שלה לשיר הזה, בליווי אקוסטי שונה לחלוטין, מתרחקת במכוון מן הגוון הקולנועי שהיה במקור. יש כאן חיבור מעודן בין גיטרה קלאסית לכלי מיתר. יחד עם קולה החמים והמרוכך, שהיה מרוסן במידה מסוימת, אבל לא הסתיר את נוכחותה הנשית, נוצר כאן רגע מוזיקלי יפהפה שאי אפשר, וגם אין צורך, לעמוד בפניו.
מאט מונרו חידש את השיר זמן קצר אחרי שהוא יצא. אפשר לחוש את הביטחון בקולו, שאינו עמוק מדי אבל גם לא שטוח, ואת הקצב המהיר יותר מזה שבמקור. העיבוד הזה שמר את הרוח המלכותית והמכובדת שאיפיינה את הפסקולים של סרטי הקולנוע באותה תקופה. הוא מעביר את המעגליות של עונות השנה, שעליה מדברות מלות השיר. קולות הרקע הנשיים הם תפאורה הולמת שכמו מהדהדת כמחשבה נוספת בראשו המבולבל של הגבר השר.
הביצוע של ברברה לואיס הזיז את השיר אל מחוזות ג'זיים, אפילו מעט Fאנקיים. פתאום יש ברקע תנופה, ואפילו תופים סוחפים. לא בטוח שלכך התכוונו הכותבים והמלחינים, אבל היא לפחות ראויה להערכה על התעוזה ועל היומרה לשבור את הכללים.
אליסון מויה יצרה גרסה קברטית, אפלולית אבל לא קודרת. מה שיוצא מתוך השקט הזה יפה כל כך.
היתה תקופה שהביצוע של "קולורפילד", ההרכב המצוין של טרי הול, הושמע לפחות פעם בשבוע, בימי שישי, בתוכנית רדיו מסוימת בגלי צה"ל. מבין הביצועים העכשוויים, שיצאו בעשורים האחרונים, זהו כנראה הראוי והמוצלח ביותר. בלי דרמות גדולות ברקע, או ניסיונות ליצור בכוח צליל ייחודי ואחר, הצליח הול להביא, בדרכו המינורית, משהו משלו, ששייך רק לו, בלי לפגוע במקור.
חוסה פליסיאנו הוביל את השיר לכיוון אחר, לטיני יותר. ההגשה שלו כאן מעט רגשנית, שלא לומר יבבנית, אבל הוא אינו מגזים. הליווי המוזיקלי נוטה להיות דביק לפעמים, אבל זה לא פוגם בכנות כוונותיו. הביצוע שלו עומד, מטבע הדברים, בצלן של גרסאות אחרות טובות בהרבה, שיוצרות חיבור מדויק והדוק יותר בין כל החלקים.
רונה קינן הקליטה אף היא את השיר, אבל הגרסה שלה נשמעת משום מה מרוחקת וקרה, ולכן מפוספסת. נדמה כי היא חששה לפגוע בגרסה המקורית, אבל רצתה בכל זאת לחבר בין הגרסאות השונות ששמעה ולרקוח מהן את פרשנותה. זה לא עובד, לאו דווקא בגלל היומרה, אלא משום שלאורך כל השיר לא מורגש החיבור שלה אליו.
אני מתפלא שלא כללת את הביצוע של סטינג מתוך הרימייק של השוד המושלם.גם פטולה קלארק ביצעה את השיר אך בשינוי קל של המילים.זהו באמת שיר יפהפה,גם מילים מכשפות וגם לחן מהפנט.
כבר בהתחלה הבהרתי שבכל מדור יהיו רק גרסאות נבחרות, כי אין מקום לכולן. הגרסה של סטינג לא הפילה אותי
אבל גם זו של רונה קינן לא הפילה אותך ובצדק דרך אגב.
שיר יפהפה ופוסט מאלף.
תודה רבה. כיף לשמוע
אני אוהב את היכולת שלך לדייק ולאפיין בכמה מילים את האופי המוזיקלי של כל ביצוע.
תודה
גיורא
תודה לך
אני לא מת על הביצוע של קולורפילד,עדיף היה לשמוע את ג'וני מאת'יס מבצע את השיר למשל.
יופי של שיר, יופי של ביצועים, יופי של פוסט.
הנבחרים שלי – דאסטי וברברה לואיס.
תודה. עוד לא החלטתי איזו גרסה הכי אהובה עלי…
שיר פנטסטי. המקור מהיר מידי אבל כל הקאברים יפים בעיניי כולל זה של רונה קינן. הסגנון שלה מרוחק אבל יש לה מה שנקרא עוצמה נשית רכה. במקום לנסות להמשיך לתאר מה מיוחד ברונה קינן הנה הסינגל האחרון שלה שגם הוא קאבר (למאיר אריאל)
יופי של פרויקט ויופי של שיר. אני אוהבת את מה שאמרת על לגראנד, ושמתי לב שלגבי אמנים בכל התחומים, אני אוהבת במיוחד את אלה שיודעים לשלב תרבות גבוהה עם תרבות פופולרית. יש בכך קסם מיוחד.
ובעיניי הביצוע של רונה היה דווקא חם ונעים.
תודה על התגובה
וואו, כמה גרסאות 🙂 אני בוחרת שתיים – דאסטי ספרינגפילד וחוזה פליסיאנו למרות הדביקות.
אני מחבב את הגרסה של פליסיאנו, אבל היא אכן מתקתקה
דאסטי לוקחת בגדול, התאמה קולית מושלמת ועיבוד מעולה. גם ברברה לואיס חזקה.
אני מאוד אוהב את רונה קינו, אבל היא, כמו אמנים ישראלים רבים שרק כמעט מצליחים להתגבר על המיבטא, עדיף שימשיכו לשיר בעברית.
יש לי שיר שמאד מתאים למדור החדש "גרסאות סותרות": Unchained Melody.הצעה…
תודה על ההצעה. אחשוב על כך. יש לי לפני כמה שירים אחרים
אני זוכר שהשיר Windmills of Your Mind גם בוצע באחד מפרקי החבובות.
אני אוהב את הגרסה הזו http://www.youtube.com/watch?v=r8Z1MlBQl80
יופי של גרסה. תודה. לא הכרתי
איתמר יקר, כרגיל, עונג לביקור אצלך מה גם שהמוזיקה לטעמי ויפהפיה.
מומלץ במוזיקה
http://hamimlatsim.blogspot.com/2010/11/1211-511.html
תודה רבה