יוסי בנאי, שהיום מלאו חמש שנים למותו, הותיר אחריו חלל עצום שספק אם יהיה מישהו כאן שיוכל למלא אותו או אפילו לנסות להיכנס לנעליו הגדולות. הנוכחות הבימתית שלו באה לפני הכל וטרפה את הקלפים עוד בטרם פצה את פיו כמו אומרת – כך נראה אדם שנולד להופיע ואין זה משנה אם הוא בדרן, שחקן או זמר.
הקול שלו אמנם לא נחשב ליפה על פי הסטנדרטים המקובלים, אבל זה היה סוד קסמו וכוחו. מה שנחשב כביכול לחולשה נהפך אצלו ליתרון. הוא שר-דיבר, נע בין הלחנים למלים, שילב בין הומור לעצב, בין תוגה לצחוק, בלי להפריד ביניהם. וכאשר מקשיבים לו עכשיו, במרחק השנים, אי אפשר שלא לתהות האם זו מסורת שנעלמה מן העולם ושייכת לתקופה אחרת, לא רק בארץ אלא גם במדינות שבהן צמחה ופרחה במאות קודמות. יש לקוות שלא, או לפחות להאמין שהיא תשוב בגלגולים אחרים.
זהו כנראה השיר האישי ביותר של יוסי בנאי. חוויות ילדות כזיכרון חזק שלא נמחה מירושלים שהיתה וכבר אינה כזאת – בלי כעס או עלבון – לצלילי לחן יפהפה של חנן יובל.
יראת הכבוד של נתן אלתרמן לנוכח הטבע. החושך יורד על ערב עירוני ומרתיע את אלה שרוצים ליהנות מעוד כמה רגעים בחוץ, לאור היום שהתקצר כל כך. יוני רכטר הצליח ללכוד את האווירה של ירח המתקרב, "לבנה חולצת שד מקיר הבית שמנגד", והשקיעה המאיימת.
כל גרסת כיסוי, על אחת כמה וכמה כאשר היא מועברת משפת המקור לשפת המקום, גוררת מיד השוואות. יוסי בנאי לא ניסה לשיר כמו ז'אק ברל, אלא ליצור את הפרשנות שלו לתוכן הדברים. זה עדיין מהפנט, גם אחרי שהנרות כבים והכינורות מפסיקים את מלאכת הנגינה.
לא, גם אי אפשר לחדש את ז'ורז' ברסנס בלי להתכופף מול המקור. אבל יוסי בנאי הביא בכל זאת משהו מהניחוחות הצרפתיים של ברסנס, בעיקר משום שכמוהו הוא הניף את דגל הפשטות. סיפור קטן וצנוע שהגיבורים בו נאבקים בחיי היום-יום ומחפשים כמה רגעים של אושר.
הכישורים הקומיים שלו באו לידי ביטוי גם בשירים שהיו מעין מערכונים מוזיקליים, אבל עמדו בפני עצמם בזכות הלחן והביצוע. למשל "עברית קשה שפה" האירוני שכתב דן אלמגור והלחין יאיר רוזנבלום. דואט עם רבקה מיכאלי המשקף תקופה וחברה.
הנה זווית יוצאת דופן לחגוג את האהבה – לשתוק. ותוך כדי כך להתבונן, באופן הומוריסטי, אבל אוהב ומחבק, בכל הצורות המטאפוריות של הרומנטיקה. כי לכל אחד יש זכות לאהוב, גם אם לא תמיד יש לו מה לומר על כך והוא נותר ללא מלים. גם אם הוא אינו רוצה להתרברב בכך ונותן לרגשות לדבר.
זה תמיד נשמע לי מגוחך, שהיו אומרים עליו ש"הוא לא זמר". כי אם יוסי בנאי לא זמר, מי כן?!
הוא היה גאון. ענק. כשהוא שר, אתה מבין כל מילה ומילה.
מי עוד יודע להגיש ככה שיר?
פעם היו. אריק איינשטיין. אריק לביא. היום יש את מיכה שטרית.
יוסי בנאי היה אחד, יחיד ומיוחד וחסרונו עדיין מהדהד בעוצמה.
נהדר
תודה רבה רבה
איך מכפילים פי עשר את ה"אהבתי" שעליו הקלקלתי למעלה?
מה שבועז אמר. הוא לא שר "קלאסי", אבל אין שני לו ביכולת ההגשה של שיר.
פוסט מצוין!
אוהב אותו מאוד
נוא מאוד חסר לי
תודה
[…] חמש שנים מלאו למותו של יוסי בנאי. איתמר זוהר חולק לו כבוד בפוסט נהדר, מקסים ונוגע ללב, שמורכב מפסקאות קצרות […]
לייק