ג'ק קרואק מנה 30 כללים לכתיבת פרוזה. הנרי מילר הסתפק ב-11. קורט וונגוט בחר 8, אבל הציע אותם לאלה שרוצים לכתוב סיפור קצר. הנה הם בקצרה:
1 הקוראים הם אנשים זרים לחלוטין בשבילכם. אם הם כבר מוכנים להקדיש לכם זמן כדי שלא ירגישו שהוא בוזבז לשווא
2 תנו לקוראים לפחות דמות אחת שהם יוכלו להתחבר אליה
3 כל דמות צריכה לרצות משהו, אפילו אם זו רק כוס מים
4 כל משפט צריך לכלול אחד משני הדברים – לחשוף דמות או לקדם את העלילה
5 על הסיפור להתחיל כמה שיותר קרוב לסוף
6 הרשו לעצמכם להיות סדיסטים. לא משנה כמה תמימים ומתוקים הגיבורים הראשיים – תגרמו לכך שיקרו להם דברים איומים, כדי שהקוראים יידעו מי הם באמת
7 מוטב שרק אדם אחד יאהב את הסיפור. אם אתם פותחים חלון ועושים אהבה עם כל העולם הסיפור שלכם עלול ללקות בדלקת ריאות
8 תנו לקוראים כמה שיותר מידע מוקדם ככל האפשר. אין סיבה להתמהמה. על הקוראים להבין מה מתרחש, היכן ולמה, כדי שיוכלו לגמור את הסיפור בעצמם לפני שהג'וקים יאכלו את הדפים האחרונים
*
אל תלכו בלי להקשיב לשיר החדש, "לורה" של באט פור לאשס, מתוך אלבום שיגיע באוקטובר
לי יש רק עצה אחת: 1. אל תצייתו לאף אחד מהכללים שהמציאו אחרים.
אכן עצה טובה. אני מסכים אתך. אבל תמיד אפשר ללמוד מאחרים
כבר הרבה זמן עבר מאז שנרשמתי ואני מקבל את הבלוג שלך למייל מספר פעמים בשבוע, לצערי סביב כל הלחצים בחיים אני לא מפסיק לקרוא חלק לא מבוטל מהם…
היום הספקתי ושמחתי שקראתי אותו … זה בא לי בדיוק במקום.. וגרם לי להטיל ספק בנושאים שכבר שכחתי שאפשר… תודה.
תודה רבה